החלטה בתיק ת"א 6750-05-13

1.      לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית ולחלופין, להעברת הדיון בתובענה אל בית משפט השלום בירושלים, הוא בית המשפט המוסמך מבחינת המקום לדון בתובענה. בבקשה טענה המבקשת, כי מקום מושבה ועיסוקה, כפי שעולה מכתב התביעה, בעיר ירושלים, כי הסחורה סופקה לה בירושלים והתשלום בגין הסחורה בוצע אף הוא בירושלים שעה שעובד מטעם התובעת היה מתייצב, מעת לעת, במשרדי המבקשת, וגובה את התמורה בגין הסחורה.

2.      בתגובה לבקשה טענה התובעת, כי מקום מושבה ועסקה, לרבות משרדיה, נמצאים במושב בית יוסף אשר בעמק בית שאן. לטענתה, " לשם הגיעו התשלומים, משם יצאו החשבונות ומסמכים נוספים הקשורים להתחייבות שבין המבקש למשיב הספציפי ולכלל הלקוחות ". על כן, כך נטען, " ברור כי כתובתה ומקום מושבה של המשיבה הוא מקום יצירת ההתחייבות של המבקשת לשלם למשיב את התמורה בגין הסחורה והשירותים שסופקו לה ". בהקשר זה הפנתה התובעת להלכה הפסוקה הקובעת, כי יש להתאים את הפרשנות של תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי לדין המהותי, ומקום שעל פי הדין המהותי נוצרה ההתחייבות, או שהמקום לביצוע התשלום, הוא במקום עסקיה של התובעת, יקנה בית המשפט שבתחום שיפוטו נמצאים משרדיה ועסקה של התובעת סמכות מקומית לדון בתובענה.

3.      בתשובה לתגובה חזרה הנתבעת על טענותיה בבקשה והוסיפה, כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום בירושלים אף מכוח הוראת תקנה 3(א1), אשר קובעת, כי מקום בו לעסקו של תובע מספר סניפים, כאשר אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי עסקו של הנתבע, תוגש התביעה לבית המשפט שבאותו תחום שיפוט. מאחר שהתובעת ניהלה את עסקיה בירושלים באמצעות סניף שלה שנמצא בירושלים ומאחר שהתשלום בוצע בסניף הנתבעת בירושלים, הרי הסמכות לדון בתובענה נתון לבימ"ש השלום בירושלים. לתמיכה בטענותיה לעניין מקום ההתקשרות, מקום ביצוע התשלום ולעניין סניף התובעת בירושלים צירפה הנתבעת תצהיר של דור אפרים, עובד לשעבר של התובעת.

4.      דין הבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים להתקבל.

5.      עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובעת לא פירטה בכתב התביעה את העובדות המקימות לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה, ומלבד הטענה הסתמית שלבית משפט זה סמכות לדון בתובענה " מפאת מהותה, ומקום המחדל וההתחייבות ומשכנם של הנתבעים " לא נטען דבר. יתרה מכך, משכנם של הנתבעים הוא בעיר ירושלים ועל כן, אין ספק שלפי חלופה זו אין לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה. התובעת אינה מפרטת היכן נכרת ההסכם עם הנתבעת, לאן סופקה הסחורה שבגינה הוגשה התביעה והיכן בוצע התשלום עבורה. טענות התובעת לעניין סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה נוסחו באופן כללי וסתמי מדי ובאופן שיתאימו לכל מקום ברחבי הארץ. די בכך כדי להביא לקבלת הבקשה.

6.      מעבר לכך, מעיון בתגובת התובעת לבקשה עולה, כי אין בה התייחסות עניינית לטענות הנתבעת לעניין מקום היווצרות ההתחייבות, ושוב היא אינה מפרטת היכן נכרת ההסכם בין הצדדים, לאן סופקה הסחורה והאם נכונות טענות הנתבעת, כי הסחורה סופקה לירושלים והתשלום עבורה בוצע בירושלים. כל אשר נטען בתגובה היא שמשרדיה של התובעת נמצאים במושב בית יוסף ושמשם יצאו החשבונות והמסמכים הקשורים להתחייבות שבין הצדדים ולשם הגיעו התשלומים. אין זכר ואין התייחסות למקום היווצרות ההתחייבות ולמקום ביצוע התשלום. העובדה שיצאו ממשרדיה של התובעת מסמכים כלשהם הקשורים להתחייבות שבין הצדדים והעובדה שהתשלומים הגיעו אליה בסופו של יום, אינן מקימות לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה. על כל האמור יש להוסיף, כי טענות התובעת בתגובתה לא נתמכו בתצהיר ודי בכך כדי להביא לדחייתן.

7.      מעבר לנדרש אוסיף, כי בהתאם לתצהיר דור אפרים, עובד לשעבר של התובעת ומי שניהל עבורה את הקשרים מול התובעת עד מתן צו פירוק בעניינה, הסכם ההתקשרות בין התובעת לנתבעת נכרת בירושלים, הסחורה סופקה לנתבעת בירושלים והתשלום עבור הסחורה בוצע בירושלים במקום עסקיה של הנתבעת, כך שאין כל זיקה בין בית משפט השלום במחוז הצפון לבין התביעה כאן.

8.      אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בירושלים. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ש"ח וזאת ללא קשר לתוצאות פסק הדין. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: